היי, אני לא נוטה לכתוב ברבים על מה שעובר עלי אבל אני בטוחה שעוד הרבה אנשים חווים את התסכול שאני חווה כרגע ולדעתי זה פשוט מחייב שינוי.
אז קצת על עצמי, נולדתי בארץ,
אחרי שסיימתי תיכון הלכתי לעשות שנת שירות ברמלה, אני מניחה שכולם יכולים להבין איזו שנת שירות אינטנסיבית ומדהימה יכולה להיות ברמלה. ובהחלט זו אחת החוויות המטריפות שעברתי.
אחרי זה התגייסתי לצבא לקורס ת"ש והגעתי לטכני כמשקית ת"ש, עבדתי עד השעות הקטנות של הלילה כמו כל משרד תש בטכני וקרענו את הצורה ביחד בשביל החיילים שלנו.
במהלך השירות תמיד ידעתי שאני הולכת להתגייר, כי בצבא זה 'פשוט וקליל' להתגייר.
אבא שלי יהודי שלם ואמא שלי לא יהודיה.
הם התחתנו בבלארוס ועלו לארץ.
כל החיים שלי חגגתי את כל החגים היהודים ולמען האמת אני מרגישה יותר יהודיה מחצי מהאנשים שפגשתי.
אבל בואו אני אספר לך כמה קליל וכיף הגיור.
הגעתי לנתיב הקורס הכי כיף בצה"ל והוא בהחלט היה מדהים וחוויתי.
לאחר מכן, הגעתי לסמינרים בכפר עציון.
התחלנו ללמוד קצת על הדת, על היהדות, על החגים היהודיים.
ואז התחילו השאלות, למה אנחנו מתגיירים?
למה אנחנו רוצים לקחת על עצמינו עול מצוות?
הידעתם? אם אתה גוי אתה מחוייב בשבע מצוות. אם אתה יהודי אתה מחוייב ב613 (טוב קצת פחות.. כי אין בית מקדש).
אם נתגייר ולא נקיים את 613 המצוות אלהים יעניש אותנו וככה, אם נשאר גויים הרבה יותר קל לנו.
הידעתם שאם לא אשמור נידה או לא אדליק נרות בשבת אלהים יעניש אותי במוות?
הידעתם שצריך לחיות בפחד שהשם יעניש אותנו אם לא נעשה כל מה שהוא ציווה עלינו?
ואני, אני כמתגיירת אענש כי אני נחשפתי לדברים האלו, לזה שיגיע לי עונש.
אתם היהודים מלידה לא מודעים לכך ואי ידיעה *כן* פותרת מעונש ביהדות.
אז איזה קטע?! אני אצטרך לפחד כל חיי שמא לא אקיים את אחת המצוות. אפילו לשון הרע.
וזה רק חלק מהתוכן שמועבר לנו בסמינרים.
להרחיק כל מי שאפשר מהגיור, להפחיד אותנו.
אין מישהו דתי אחד שמקיים את כל המצוות.
אבל אם אני אבחר לקיים לא לגנוב או לא לשקר או לא לדבר לשון הרע ועוד כמה חשובות בעיניי זה לא בסדר מבחינת הרבנות, הם בוחרים בשבילי מה אקיים.
כמו לשמור שבת, כמו הלבוש, ועוד ועוד.
בכל זאת, אמרתי שאחרוק שיניים על אף חילוקי הדעות ואתגייר כי אני רוצה שהילדים שלי ירגישו שייכים למדינה שלהם, כי אני רוצה להתחתן בארץ שלי שנולדתי בה.
למרות שמישהו אחר מאשר לי את השייכות הזו.
והכי חשוב, כי אני מרגישה יהודיה
ושלא תבינו לא נכון, הרבה מהמסורת היהודית אני מקיימת כי אני באמת אוהבת ומחוברת אליה.
התארחתי אצל משפחה מארחת ביישוב שלי (חובה משפחה מהיישוב) לפחות חמש שבתות, הלכתי לבית הכנסת כמעט כל שישי בערב ושבת בבוקר.
ואז לקראת בית הדין שבוע לפניי המשפחה התחמקה מלכתוב לי המלצה, סיננה אותי.
יום לפני בית הדין זה מה ששמעתי מהם:
את לא יודעת מה זה עול מלכות שמיים.
את רוצה להיות ישראלית ותמיד תהיי אבל יהודיה את לא.
את צריכה לדעת יותר ממני כשאת ניגשת לבית הדין ואת כרגע לא יודעת כלום.
ושלא אגיד באיזו דרך קיבלתי את ההמלצה מהם ומה היה כתוב בה, בעיקר שקרים.
הושפלתי.
דרך ארץ קדמה לתורה, חבל שאת זה הם לא יודעים. הבסיס של היהדות.
אני חיילת, שרוב שירותה הצבאי זמן המנוחה שלה הוא שישי שבת בהם התארחתי אצל משפחה במקום לבלות עם המשפחה שלי, בהם הלכתי לבית הכנסת שעות במקום לבלות עם חברים ולנסוע ולעשות כיף.
כי זה היה חשוב בעיניי וכי זו הייתה מטרה שחשובה לי.
ויום לפני בית הדין הבנתי שאין סיכוי שאעבור אותו עם משפחה שהולכת נגדי.
וכך היה הגעתי לבית הדין ונכשלתי כיוון והמשפחה מארחת שלי טרחה בכל ליבה לא לתת לי לעבור כי אני לא יהודייה מספיק. חבל שאלו ייצגו עבורי את היהדות בתהליך שעברתי. ברור לי שהם לא הייצוג של כל היהדות.
אבל חוויתי את האכזבה גם מהסמינרים וגם מהם.
אחרי המון התלבטויות אם לגשת שנית לבית הדין, החלטתי להמשיך בתהליך להחליף משפחה (חשוב לציין, שאישה מדהימה אירחה אותי) והמשכתי ללכת לבית הכנסת ולקיים מצוות, להתפלל.
הגעתי לבית הדין אחרי כמעט חמישה חודשים, בתחושה שאין שום סיבה שלא אעבור, טעיתי.
טעיתי לא בשאלות ששאלו אותי, על הכל עניתי נכון.
טעיתי כי כששאלו אותי איפה אעשה את חג ראש השנה עניתי שאולי אעשה אותו אצל חברה מסורתית במקום בבית.
באותו הרגע הדיינים כעסו מאוד איך זה שלא אהיה אצל משפחה דתית בחג הכי חשוב. הבנתי שעניתי תשובה 'שגויה' מבחינתם.
הסכמתי איתם, אמרתי שכשאני חושבת על זה כמובן שאהיה אצל משפחה דתית כדי לחוות את החג בצורה יותר נכונה.
אבל זה היה כבר אבוד, בגלל הטעות הזו והמשפחה הקודמת שלי, החליט הרב הראשי לא להעביר אותי.
אני הכבשה השחורה שלהם.
בשביל לבדוק אם באמת אעשה את החגים אצל משפחה דתית, קבע לי תאריך חדש לעוד ארבעה חודשים.
בסופו של דבר,
אחרי כל התהליך שעברתי, אחרי שאני יודעת יותר מצוות והלכות מכל החברים שלי.
אני יהודייה כמו כולם, אני שירתתי את המדינה אפילו יותר ממה ש'צריך' ואני עדיין לא אוכל להתחתן בארץ,
ועדיין אולי הילדים שלי ירגישו לא שייכים בגלל שזה מה שיגרמו להם לחשוב. ואולי ההורים של בעלי לא ישמחו שהנכדים שלהם יהיו לא יהודים.
החלטתי שאני לא זו שצריכה להשתנות על פי החוקים שלהם בשביל להיות יהודייה גם אם זה ללכת ראש בראש נגד המערכת וגם אם זה חסר סיכויי.
המדינה והחברה היא זו שצריכה לשנות את הגישה, הרבנות לא יכולה לשלוט במדינה. הרבנות לא יכולה להחליט אם אני אוכל להתחתן בארץ רק אם אשמור שבת ואתפלל כל יום.
אני חיה ומשרתת את המדינה, אשלם מיסים ואעשה את כל חובותיי ומגיעות לי זכויות בסיסיות ומגיע לי להיות יהודיה במדינת ישראל והרבנות כבר לא תהיה זו שתחליט את זה.
אני אמיליה בן-טל יהודייה וישראלית.
תשתפו!!!:)
